פסק-דין בתיק ה"פ 35708-05-10

            א. התובענות, רקען וההליכים שבעקבותיהן

1.         עניינו של פסק דין זה בשתי תובענות שהוגשו בדרך של המרצת פתיחה, אשר הדיון בהן אוחד (בהחלטה מ-2.12.10).

2.         המבקשים בשתי התובענות הם גופים המתנהלים כעמותות, אשר מאגדים חברות המספקות שירותי סיעוד (להלן: נותני השירותים).

3.         המשיב בשתי התובענות (להלן: המל"ל) הוא תאגיד סטטוטורי הפועל מכח חוק הביטוח הלאומי, והוא מופקד בין היתר על מתן גמלאות סיעוד לזכאים לכך. בפועל, הזכאים מקבלים שירותי סיעוד בעין, באמצעות מטפלים המועסקים ע"י נותני השירותים וע"י גופים דומים. החל ממועד מסוים, מצב העניינים הוא שנותני השירותים מעניקים את שירותי הסיעוד באמצעות מטפלים לאחר שהם זוכים במכרז של המל"ל וחותמים עם המל"ל על הסכם. המל"ל משלם לנותני השירותים את שנקבע בהסכם, ונותני השירותים משלמים את שכר המטפלים ותשלומים נלווים, שגם בקשר אליהם יש הוראות בהסכם שבין נותני השירותים לבין המל"ל. 

4.         שתי התובענות באו לעולם על רקע אגרת של המל"ל מ-25.3.10 המכונה "אגרת 211", אשר מופנית אל "נותני שירותים לטיפול אישי בבית".

באותה אגרת (אשר באה לאחר השתלשלות עניינים שתפורט להלן) נאמר כדלקמן:

            "על פי החוזה שנחתם בין המוסד לביטוח לאומי לבין האירגונים נותני השירותים, יש לשלם למטפל שכר לשעה בשיעור שלא יפחת משכר המינימום במשק + 4%.

            בפועל מטפל יכול לקבל שכר מינימום בלבד, או יותר.

            התשלום בגובה 4% שיש לשלמו בנוסף לשכר המנימום, הוא ממוצע לכל המטפלים - דהיינו חלק מהמטפלים יקבל רק שכר מינימום, חלק יקבל תוספת מעבר לשכר מינימום שתהיה נמוכה מ-4%, וחלק יקבל תוספת גבוהה יותר.

            ממוצע זה צריך להתקיים לגבי כל סניף של נותן השירותים, ובכל שנה.

            כמובן, שחלופה אפשרית היא לתת לכל המטפלים שכר אחיד (דהיינו שכר מינימום + 4%)".

5.         הסעד המבוקש בשתי התובענות מתומצת בתובענת האיגוד כדלקמן: "סעד הצהרתי לפיו המוסד לביטוח לאומי אינו רשאי לחייב את החברות באיגוד כמו גם את יתר נותני השירותים עימם התקשר בהסכם למתן שירותי סיעוד לזכאים לגימלת סיעוד לשלם לעובדיהם המועסקים בטיפול בקשישים שכר בשיעור של שכר מינימום בתוספת 4% בממוצע סניפי".

            בתובענת העמותה בא פירוט של הסעד האמור באופן הבא:

            "א. ליתן פסק דין המצהיר כי אגרת 211 אשר פורסמה על ידי המשיב, המוסד לביטוח לאומי (להלן: "המל"ל") ביום 25.3.2010 (להלן: "אגרת 211") בטלה ו/או מבוטלת, זאת בין היתר לנוכח היותה סותרת את החוזה, את התנהלות הצדדים, את המצגים אשר הוצגו על ידי המל"ל ואת פסק הדין אשר ניתן על ידי כבוד השופטת יהודית צור בעת"מ 1003/09 איגוד נותני שירותי הסיעוד בישראל ואח' נ' המוסד לביטוח לאומי.

ב. ליתן פסק דין הצהרתי לפיו ההסכם שבין המל"ל לבין נותני שירותי הסיעוד (לרבות חברות הסיעוד החברות במבקשת) (להלן: "גופי הסיעוד"), אשר צורף כנספח ט' למכרז מ(2038) 2008) (להלן בהתאמה: "החוזה" ו-"המכרז"), אינו קובע כי על גופי הסיעוד לשלם לכל מטפל המועסק על ידם שכר לשעה שלא יפחת משכר המינימום במשק בתוספת 4% (קרי: מ-104% משכר המינימום במשק, בממוצע סניפי).

ג. ליתן פסק דין המצהיר כי המל"ל אינו רשאי לחייב את גופי הסיעוד לשלם לכל המטפלים המועסקים על ידי כל אחד מהם, בכל סניף, שכר ממוצע שלא יפחת משכר המינימום במשק בתוספת 4%.

ד. ליתן פסק דין הצהרתי לפיו החוזה אינו קובע כי על כל גוף סיעוד לשלם לכל המטפלים המועסקים על ידו בכל סניף שלו שכר ממוצע שלא יפחת משכר המינימום במשק בתוספת 4%.

ה. ליתן פסק דין המצהיר כי המל"ל אינו רשאי לחייב את גופי הסיעוד  לשלם לכל מטפל המועסק על ידם שכר לשעה שלא יפחת משכר המינימום במשק בתוספת 4%.

ו. ליתן פסק דין המצהיר כי החוזה אינו מחייב את גופי הסיעוד לשלם למטפלים שכר הגבוה משכר מינימום במשק.